פסק-דין בתיק ב"ל 10909-12-10

בפני בית הדין תביעת התובעת כי הנתבע יכיר כתאונת עבודה באירוע בו לקתה בליבה, לטענתה עקב שיחת טלפון  קשה בה אויימה וגודפה.

הנתבע טען כי התובעת לקתה בליבה נוכח מצבה הרפואי וכי לא התקיים כל אירוע

חריג כנדרש על פי חוק.

עוד טען כי לא נתקיימה תשתית ליישום תורת המיקרוטראומה.

העובדות

1.    התובעת ילידת 1966.

2.    התובעת עובדת שכירה בעירית בית שמש כ 17 שנה. ב- 9 שנים אחרונות היא מזכירה במחלקת פיקוח בעריה. במסגרת תפקידה זה היא נותנת שירות לציבור וכן לפקחים וגורמים שונים ועונה לפניות של הצבור הן בקבלת קהל והן טלפונית. מדובר בעשרות פניות ביום.

3.    ב-11.8.10 הופיע אצל התובעת אוטם שריר הלב בעת היותה במשרד.

4.    הוזמן אמבולנס , התובעת נלקחה לבית חולים ועברה צינתור .

המחלוקת

1.         האם מהווה שיחת הטלפון המאיימת כטענת התובעת, אירוע חריג . האם בכלל נתקיימה שיחת הטלפון המאיימת הנטענת ואם כן האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג הנטען כאמור לבין הופעת האוטם.

2.         האם יש להכיר באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה לפי החוק.

3.         היה והתובעת הייתה חשופה למתח ממושך בעבודתה האם ניתן לבחון את האוטם שאירע  לפי תורת המיקרו טראומה.

הכרעת הדין

ההיבט הנורמטיבי

1.      חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה- 1995 (להלן החוק) קובע בסעיף 79: " תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

2.      נקבע בפסיקה כי: " על מנת שאוטם יוכר כתאונת עבודה כמשמעה בחוק ,יש לזהות גורם משרה בעבודה קרי האירוע החריג אשר הוביל להופעת האוטם" (עב"ל יעל רזיאל נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו)).

3.      הוראות החוק קובעות כי נדרש אירוע "תוך כדי ועקב" העבודה ונדרש  "אירוע חריג". עלינו לבדוק אפוא מהי ההתרחשות ביום 11.8.10.

4.      לא נדרש לשאלה האם קיננה בגופה של התובעת מחלת לב כלילית והיו גורמי סיכון אשר ממילא היו גורמים לאוטם להתרחש - שאלה זו היא רפואית ונוגעת לקשר הסיבתי. אולם נתייחס לגורמי הסיכון נוכח נטל ההוכחה הראשוני המוטל על  התובעת להצביע על אירוע חריג.